מדובר בדגים ממשפחת האמנוניים -Cichlidae, המתאפיינים במבנה גוף דמוי דקר. דגים ממשפחה זו לרוב ניחנים באינטיליגנציה גבוהה ולעומת רוב בדגים שומרים על צאצאיהם בתקופת ההתפתחות. למשפחה תפוצה כלל עולמית באיזורים טרופיים וסובטרופיים, ובמקרים מסויימים מדובר במשפחת הדגים הדומיננטית באותו מקווה מים. משפחת האמנוניים, או בשמם העממי ציקלידים, כוללת לפחות 1650 זנים ידועים מה שהופך אותה לאחת ממשפחות החולייתנים הגדולות ביותר, ומהווה את משפחת הדגים הפופולארית ביותר בין דגי האקווריום. מומלץ לקרוא: גידול דיסקוסים
דג זה שייך לסוג סימפיזודון - Symphysodon, שהדגים בו מתאפיינים בצורת גוף עגולה ופחוסה המזכירה דיסקוס, לכן קיבלו את שמם העממי – דיסקוסים. כמות המינים בסוג זה ותיאורם שנויה במחלוקת, לכן כאן יתוארו שלושה "מינים" שמייצגים את ההבדלים במראה, אזור התפוצה ודרישות הטיפול של הדיסקוסים השונים.
כל מיני הדיסקוסים בטבע הם דגי להקה מובהקים ומומלץ לגדל אותם בלהקה של לפחות 8 פריטים. בלהקות קטנות יפגינו תוקפנות שתביא לתמותה של הדגים עד שישאר רק זוג או הדג הדומיננטי. כמו כן כאשר לא בלהקה הדיסקוס הופך להססן ולרוב ימות עקב סטרס.
הדיסקוסים שמגדלים באקווריום הביתי הם לרוב הכלאות או לפחות עברו ריבוי סלקטיבי (אלא אם כן אלו דגים שנתפסו בטבע), ומקורם הוא לרוב "הדיסקוס הכחול" ו"הדיסקוס הירוק", אך קיימות גם הכלאות עם דיסקוס הקל אותן ניתן לזהות לפי הפס המרכזי העבה שמאפיין את המין. רוב הדיסקוסים שמקורם בחוות גידול יעדיפו את תנאי הגידול של דיסקוס המקור.
הזנים הביתיים ודיסקוסים שגדלו בחוות לרוב יהיו גדולים משמעותית מאלו שבטבע. הסיבה לכך היא השינוי המהותי בתזונה שלהם – בטבע הדיסקוסים ניזונים בעיקר מרפש שהצתבר על שורשים וענפים שהוצפו, ומזרעים, אצות וחסרי חוליות שנמצאים בתוכו. בחוות הגידול ובאקווריום מגדלים אותם בעזרת מזון עשיר בחלבונים כמו קציצות לב בקר, מה שגורם להם להגיע לגדלים מרשימים. חשוב לציין כי יש השערה שדיאטה זו פוגעת בכבד של הדיסקוסים והופכת אותם לרגישים יותר למחלות.
נקודה חשובה אחרת היא רגישותם של הדיסקוסים לאמוניה – כיוון שרובם באים ממים חומציים או ניטרליים בטבע הדיסקוסים רגילים יותר לאמוניום, אשר הופך לאמוניה במים בסיסיים. רגישות זאת מדגישה את הצורך במערכת סינון עוצמתית באקווריום עם דיסקוסים.