הציקלידים "חביבי מגדלי הדגים" הם משפחת דגים גדולה ומגוונת במיוחד, ולא ניתן לתאר את כולם במאמר אחד קצר.
במאמר זה ניתן לכם מבוא על משפחת הדגים המעניינת הזאת שזכתה לפופולאריות בקרב מגדלים מתחילים ומנוסים כאחד.
חלק א'–מי הם הציקלידים?
קצת על המשפחה: משפחת הציקלידים- Cichlidae ששייכת לסדרת הדקראים - Perciformes, מהווה את אחת ממשפחות הדגים הגדולות ביותר (אם לא הגדולה ביותר) עם לפחות 1600 זנים מתוארים. הזנים בה מזכירים דגי מים מלוחים במראה ובצבעים שלהם, ואכן מדובר בקרובי משפחה של דגי שונית נפוצים כמו אלמוגיות וטווסונים.
חשוב לציין כי בנחלים ובאגמים בארץ קיימים מספר זנים של ציקלידים ושמם בעברית הוא אמנונים.
האם הציקלידים הינם דגים טורפים?
לא בהכרח... רוב זני הציקלידים התפרסמו בתור "דגים טורפים" בקרב בעלי אקווריומים, אך רוב הזנים שמגדלים באקווריום הביתי לא ניזונים מדגים אחרים בטבע. הזנים הפופולאריים והמוכרים ביותר כמו סקלארים, דיסקוסים, ורמירזים אוכלים חסרי חוליות מימיים קטנים כמו זחלי חרקים, ורוב הציקלידים האפריקאיים הנפוצים בתחביב אוכלים בטבע אצות.
התפיסה המוטעית הזאת נובעת מתוקפנותם של רוב זני הציקלידים, מה שגורם להם להרוג דגים אחרים, וגם הזנים אוכלי האצות לא יהססו לאכול את הפגר.
והאם הם תוקפניים?
כן, כולם! כל זני הציקלידים, כולל הדיסקוסים השקטים והאציליים, מסוגלים להפגין תוקפנות. הזנים שנחשבים לשקטים לרוב יעשו זאת רק בעת הכנה לרבייה, או כלפי בני מינם אותם יראו כיריבים. הזנים התוקפניים יותר לרוב שומרים על נחלות נרחבות בטבע ובאקווריום הביתי יראו את כל האקווריום כנחלתם.
וחכמים?
מאוד. ציקלידים לרוב שוברים את התפיסה הרווחת כי דגים לא ניחנים ביכולת לחשוב או בזיכרון טוב. לא פעם ולא פעמיים הפכו הציקלידים לחיות מחמד של ממש, הן בשל יכולתם לזהות את המגדל והן בגלל אישיותם הייחודית. כמו כן אל תתפלאו אם האוסקר שלכם, לאחר שנמאס לו שאתם שוטפים את הידיים בתוך הבית שלו, יחליט ללמד את הידיים שלכם לקח כואב במיוחד.
עד כמה קשה לגדל ציקלידים?
כאן זה כבר תלוי בזן המדובר. זנים כמו דיסקוסים ואפיסטוגרמות ידועים בתור דגים רגישים מאוד, בזמן שציקליד זברה הוא אחד הדגים העמידים ביותר בתחביב. אין כאן כלל פשוט שיתאר עד כמה זנים מסויימים יהיו עמידים באקווריום, אך ניתן להמליץ באופן גורף על סינון כמה שיותר חזק בכל אקווריום ציקלידים. ולא צריך לדאוג לדיסקוס המסכן שלא יצליח להתרגל לזרימה – לרוב למרות שגדל בשבי ללא זרימה בכלל יתרגל בקלות לזרימה של מערכת הפילטרציה.
כמעט כמו גופים
ציקלידים רבים התפרסמו בזכות הקלות הרבה בה מתרבים בשבי. לציקלידים שונים דרכי רבייה שונות ומגוונות – יש את אלו שיחפשו מערה לרבייתם, יש כאלו שיחפרו במצע ויבנו קן, אחרים יעדיפו להטיל ביציהם בסבכי עלים או שורשים, ולבסוף יש את אלו שדוגרים על ביציהם בתוך הפה. גידול הצאצאים לרוב גם הוא פשוט יחסית כיוון שלרוב יסכימו לאכול מזון יבש באבקה. יש לזכור לעומת זאת, כי אצל חלק מהזנים הביצים לא יבקעו אם המים ניחנים בקשיות גבוהה מדי.
חלק ב' – נפוצים, לא רק באקווריום
סוגי ציקלידים: אפריקאי, אמריקאי, אסיאתי
מקובל לחלק את המשפחה לקטגוריות המוצא של הזנים בה. החלוקה הזאת גורפת לתוכה דיסקוסים עם אוסקרים, ושוכני קונכיות עם טילפיות, לכן לא תעזור בלתאר את דרישותיהם, אך היא בהחלט עוזרת בלחלק את הזנים לקבוצות קטנות יותר שקל יותר להתמצא בהן.
ציקלידים אמריקאים
הקבוצה הזו כוללת את הזנים הפופולאריים ביותר בתחביב, אך גם היא מחולקת לשתי תת קבוצות: ציקלידים כמו אוסקר, סוורום, סקלר, דיסקוס ורמירז באים מדרום אמריקה ובטבע מצויים במים רכים וחומציים. לעומת זאת ציקלידים כמו זברה, טקסס, מידאס ויגואר באים ממרכז אמריקה, ולרוב התרגלו למים קשים ובסיסיים יחסית.
ציקלידים אפריקאיים
הציקלידים האפריקאיים מתחלקים לאף יותר קבוצות:
- זנים כמו טרופאוסים ושוכני הקונכיות באים מאגם טנגניקה. ציקלידים מאגם מלאווי מתחלקים ביניהם לחובקי השונית כמו הפסאודוטרופאוסים והקורליוס שנקראים מבונה, וציקלידים כמו פיקוק ומורי ששוחים במים פתוחים נקראים אוטאקה. ציקלידים מאגמים אלו התרגלו בטבע למים קשים ובסיסיים.
- ציקלידים ממערב אפריקה כמו הקריבנסיס, התרגלו שלא כמו קרוביהם מהמזרח למים רכים ומעט חומציים המאפיינים את יערות הגשם באזור תפוצתם.
- ציקלידים מאגם ויקטוריה הם מראה נדיר באקווריום ועוד יותר בטבע כיוון שרובם נכחדו, אך קיימים מספר זנים שמצאו את דרכם לידי מגדלים מסורים שמרבים אותם ומשמרים את הזנים.
קיימים גם ציקלידים מאזורים אחרים כמו תכשיט וטילפיות למיניהם שלעיתים מוצאים את דרכם לאקווריום.
לבסוף קיימים זנים ייחודיים של ציקלידים באי מדגסקר, אך כמו באגם ויקטוריה רובם בסכנת הכחדה והם נדירים במיוחד באקווריומים.
ציקלידים מאסיה
קיים רק סוג אחד של ציקלידים שמקורם באסיה, האטרופלוס - Etroplus, ומשלושת הזנים הקיימים בו רק אחד נפוץ באקווריומים – הכרומיד הכתום (Etroplusmaculatus). זן זה לעיתים נחשב כזן מים מליחים אך קיים בטבע רק במים מתוקים, ויעדיף מים רכים ומעט חומציים או נייטרליים.
לסיכום
הציקלידים מהווים משפחה מגוונת במיוחד, ובין אם אתם מגדלים אקווריום צמחייה עם דגים קטנים ושקטים או אקווריום המלא במפלצות מים גדולות ורעבתיניות, האקווריום שלכם לא יהיה שלם בלי הדגים הצבעוניים, החכמים ומלאי האישיות הללו.